חולי מלנומה המאובחנים בשלב III של המחלה (קשריות לימפה אזוריות נגועות) בד"כ עוברים כריתה של הנגע ודיסקציה של קשריות לימפה. אחוזי ההישרדות של חולים אלה למרות הטיפול הכירורגי הינם נמוכים יחסית ועומדים בממוצע על 45% אחרי 4 שנים מהניתוח. במחקר הנוכחי נבדקה יעילות של טיפול משלים באיפילימומבאב, נוגדן מונוקלונאלי הומני נגד ה- CTLA4 המבוטא על לימפוציטים מסוג T, בהארכת תקופת ההישרדות ללא הישנות מחלה, הארכת ההישרדות, והורדת שיעור ההופעה של מחלה גרורתית.

בין השנים 2008 עד 2011, גויסו 951 חולים אשר עברו חלוקה אקראית 1:1 לזרוע של טיפול משלים באיפילימומאב לעומת טיפול בפלצבו. 475 חולים קיבלו טיפול באיפילומומאב במינון של 10 מ"ג/ק"ג כל 3 שבועות למשך 3 חודשים ולאחר מכן כל 3 חודשים למשך 3 שנים או עד התקדמות המחלה, 476 חולים קיבלו אותו משטר טיפול עם פלצבו.

לאחר מעקב חציוני של 5.3 שנים, לחולים שטופלו באיפילימומבאב היו אחוזים גבוהים יותר של הישרדות ללא הישנות מחלה ב- 5 שנים לעומת חולים שטופלו בפלצבו (40.8% לעומת 30.4%), לחולים אלה היה גם כן פחות שכיחות של מחלה גרורתית לאחר 5 שנים (48.3% לעומת 38.9%).

אחוזי ההישרדות הכוללת לאחר 5 שנים של חולים שטופלו באיפילימומבאב עמד על 65.4% לעומת 54.4% בקבוצת הפלצבו.

רעילות בדרגות 3-4 קרו באחוזים יותר גבוהים בקבוצה שטופלה באיפילימומבאב לעומת הקבוצה שטופלה בפלצבו (54% לעומת 26% בהתאמה). סוגי הרעילות הכי שכיחים היו גסטרו-אינטסטנליות, כבדיות, ואנדוקריניות.

5 חולים נפטרו בקבוצה של האיפילימומאב עקב תופעות לוואי אימוניות; 3 חולים מקוליטיס, אחד ממיוקרדיטיס, ואחד מכישלון רב מערכתי על רקע סינדום גיליאן ברה. 4 מתוך החולים האלו טופלו בסטרואידים ואחד טופל עם נוגדן כנגד TNF-Alpha.

רק 63 חולים מקבוצת האיפילימומאב (13.4%) הצליחו להשלים את הקורס הטיפולי של 3 השנים לעומת 143 חולים (30.2%) בקבוצת הפלצבו.

לסיכום, טיפול משלים באיפילימומאב הביא ליתרון משמעותי סטטיסטי לאחר 5 שנים מבחינת שיעורי הישרדות ללא הישנות של המחלה, הופעת המחלה הגרורתית, וההישרדות הכללית. היתרון הנ"ל בא על חשבון אחוזים גבוהים של רעילות הקשורה לטיפול. כאמור תוצאות אלו הושגו במקביל לנתון שרק 13.4% מהחולים שקיבלו את תרופת המחקר אכן סיימו את קורס הטיפול המחקרי, דבר שמעמיד בסימן שאלה את הצורך בטיפול אחזקה לתקופה ממושכת.

מקור:

Prolonged Survival in Stage III Melanoma with Ipilimumab Adjuvant Therapy

Alexander M.M. Eggermont, M.D., Ph.D., Vanna Chiarion-Sileni, M.D., Jean-Jacques Grob, M.D., Ph.D., Reinhard Dummer, M.D., Jedd D. Wolchok, M.D., Ph.D., Henrik Schmidt, M.D., Omid Hamid, M.D., Caroline Robert, M.D., Ph.D., Paolo A. Ascierto, M.D., Jon M. Richards, M.D., Céleste Lebbé, M.D., Ph.D., Virginia Ferraresi, M.D., Michael Smylie, M.D., Jeffrey S. Weber, M.D., Ph.D., Michele Maio, M.D., Ph.D., Lars Bastholt, M.D., Laurent Mortier, M.D., Ph.D., Luc Thomas, M.D., Ph.D., Saad Tahir, M.D., Axel Hauschild, M.D., Ph.D., Jessica C. Hassel, M.D., F. Stephen Hodi, M.D., Corina Taitt, M.D., Veerle de Pril, M.Sc., Gaetan de Schaetzen, Ph.D., Stefan Suciu, Ph.D., and Alessandro Testori, M.D.

N Engl J Med 2016; 375:1845-1855 November 10, 2016 DOI: 10.1056/NEJMoa1611299

http://www.nejm.org/doi/pdf/10.1056/NEJMoa1611299

ערך: ד"ר אדהם חג׳אב

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה