ההנחיות הקיימות כיום ממליצות להימנע משימוש באלטפלז (t-PA) תוך-ורידי במטופלים עם שבץ איסכמי אקוטי אשר נוטלים non-vitamin K antagonist oral anticoagulantsי(NOACs). מטרת המחקר היתה להעריך את התוצאים התפקודיים והבטיחותיים במתן אלטפלז תוך-ורידי בקרב מטופלים אשר נטלו NOAC לפני אירוע השבץ, ולהשוות את התוצאים עם מטופלים אשר אינם נוטלים נוגדי קרישה ארוכי-טווח.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי, אשר כלל 163,038 מטופלים עם שבץ מוחי איסכמי חריף, אשר טרם השבץ נטלו NOAC או לא נטלו כלל נוגדי קרישה, וטופלו עם אלטפלז תוך-ורידי בטווח של 4.5 שעות מתחילת התסמינים.
המחקר כלל משתתפים אשר טופלו באחד מ- 1,75 בתי-חולים בארצות הברית המשתתפים בתכנית Get With The Guidelines-Stroke, בתקופה בין אפריל 2015 עד מרץ 2020. כמו כן, נעשה שימוש במידע משלים מתוך Addressing Real-world Anticoagulant Management Issues ממרשם השבץ (Stroke registry). החשיפה שנבדקה במסגרת המחקר היתה טיפול עם NOAC במהלך 7 ימים שלפני השבץ ומתן האלטפלז.
התוצא הראשוני של המחקר היה דימום תוך-גולגולתי תסמיני, הנערך במהלך 36 השעות הראשונות לאחר מתן תוך-ורידי של אלטפלז. למחקר היו 4 תוצאי בטיחות שניוניים, הכוללים תמותה באשפוז ו-7 תוצאים תפקודיים שניוניים, אשר הוערכו בעת השחרור מאשפוז, וכוללים את שיעור המטופלים המשתחררים לביתם.
מתוך 163,038 מטופלים אשר טופלו עם אלטפלז תוך-ורידי (גיל חציוני 70 [IQRי59 עד 81] שנים; 49.1% נשים), 2,207 (1.4%) נטלו NOAC ו-160,831 (98.6%) לא נטלו נוגדי קרישה בתקופה שלפני השבץ.
המטופלים אשר נטלו NOAC היו מבוגרים יותר (גיל חציוני 75 [IQRי64 עד 82] שנים לעומת 70 [IQRי58 עד 81] שנים אצל אלו אשר לא נטלו נוגדי קרישה), היו בעלי שיעור גבוה יותר של תחלואה קרדיווסקולרית ועברו אירועי שבץ חמורים יותר (ערך חציוני של 10 במדד National Institutes of Health Stroke Scale [IQRי5 עד 17] לעומת 7 [IQRי4 עד 14]) (כלל ההבדלים המתוקננים > 10).
השיעור הלא מתוקנן של דימומים תוך-גולגולתיים תסמיניים היה 3.7% (CI 95%י2.9% עד 4.5%) למטופלים הנוטלים NOAC, לעומת 3.2% (CI 95%י3.1% עד 3.3%) למטופלים אשר לא נוטלים נוגדי קרישה כלל. לאחר תקנון למשתנים קליניים של ערכי הבסיס, הסיכון לדימום תוך-גולגולתי תסמיני לא היה שונה באופן מובהק בין הקבוצות (יחס סיכויים מתוקנן [OR] 0.88 [CI 95% 0.70 עד 1.10]; סיכון מיוחס מתוקנן [RD] 0.51%- [CI 95%י1.36%- עד 0.34%]).
לא נמצאו הבדלים מובהקים בתוצאי הבטיחות השניוניים, כולל תמותה במהלך האשפוז (6.3% למטופלים אשר נטלו NOAC, לעומת 4.9% למטופלים אשר לא נטלו נוגדי קרישה; OR מתוקנן 0.84 [CI 95%י0.69 עד 1.01]; RD מתוקנן 1.20%- [CI 95%י2.39%- עד 0%-]).
בכל הנוגע לתוצאים התפקודיים השניוניים, לאחר תקנון נמצאו הבדלים מובהקים לטובת קבוצת ה-NOAC ב-4 מתוך 7 תוצאים, כולל שיעור המטופלים אשר השתחררו לביתם (45.9% לעומת 53.6% למטופלים אשר לא נוטלים נוגדי קרישה; OR מתוקנן 1.17 [CI 95%י1.06 עד 1.29]; RD מתוקנן 3.84% [CI 95%י1.46% עד 6.22%]).
החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים עם שבץ איסכמי חריף אשר טופלו עם אלטפלז תוך-ורידי, טיפול עם NOAC במהלך 7 ימים הקודמים לשבץ לא נקשר באופן מובהק עם עלייה בדימומים תוך-גולגולתיים, בהשוואה למטופלים אשר לא נטלו נוגדי קרישה כלל.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות