במחקר עוקבה פרוספקטיבי, החוקרים בחנו את שכיחות השבץ המוחי בקרב מבוגרים סינים עם סוכרת סוג 2 שאובחנה לאחרונה (NDD), עם הפרעה בסבילות לגלוקוז (IGT) ועם סבילות תקינה לגלוקוז (NGT) במהלך תקופת מעקב של 34 שנים.
עוד בעניין דומה
במחקר, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes Care, החוקרים להשוו את שיעור ההיארעות של שבץ מוחי בין שלוש קבוצות שונות של רמות גלוקוז בדם: סוכרת סוג 2, הפרעה בסבילות לגלוקוז וסבילות תקינה לגלוקוז.
החוקרים איתרו משתתפים עם סוכרת סוג 2, הפרעה בסבילות לגלוקוז או סבילות תקינה לגלוקוז שהשתתפו לראשונה בשנת 1986 במחקר מניעת הסוכרת Da Qing ובוצע אחריהם מעקב במשך 34 שנים. משתתפי הקבוצה עם ההפרעה בסבילות לגלוקוז חולקו באקראי לקבוצת התערבות באורח חיים שנמשכה שש שנים או לקבוצת ביקורת. החוקרים חישבו את שיעור ההיארעות של שבץ מוחי ואת יחסי הסיכון (HR) בין שלוש הקבוצות.
מתוצאות המחקר עולה כי במהלך 34 שנות מעקב, השכיחות המצטברת של שבץ מוחי היתה 65.4% בקבוצה עם סוכרת סוג 2 שאובחנה לאחרונה, 62.8% בקבוצה עם ההפרעה בסבילות לגלוקוז ללא התערבות ו-49.8% בקבוצת ההתערבות.
שיעור ההיארעות השנתי בקבוצה עם סוכרת סוג 2 שאובחנה לאחרונה היה גבוה באופן מובהק מזה שבקבוצת הסבילות התקינה לגלוקוז (24.3 לעומת 18.5 ל-1,000 שנות-אדם), לאחר תיקנון לגיל ולמין. לאחר התאמה לגורמי סיכון, נמצא כי הסיכון לשבץ מוחי היה גבוה באופן מובהק בקבוצה עם סוכרת סוג 2 שאובחנה לאחרונה (יחס סיכון 1.80, רווח בר סמך 95%, 1.46-2.21, p<0.001), הפרעה בסבילות לגלוקוז ללא התערבות (יחס סיכון 1.52, רווח בר סמך 95%, 1.11-2.07, p=0.008) והפרעה בסבילות לגלוקוז עם התערבות (יחס סיכון 1.33, רווח בר סמך 95%, 1.17-1.63, p=0.01) בהשוואה לקבוצה עם סבילות תקינה לגלוקוז.
הסיכון לשבץ היה נמוך יותר בקבוצת ההתערבות הכוללת עם הפרעה בסבילות לגלוקוז בהשוואה לסוכרת סוג 2 שאובחנה לאחרונה (יחס סיכון 0.77, רווח בר סמך 95%, 0.64-0.94, p=0.009), במיוחד בקרב נשים (יחס סיכון 0.64, רווח בר סמך 95%, 0.47–0.88, p=0.006).
החוקרים סיכמו כי במהלך תקופת מעקב של 34 שנים, כ-50% מהמבוגרים הסינים עם סוכרת שאובחנה לאחרונה ועם הפרעת סבילות לגלוקוז חוו שבץ מוחי. החוקרים הדגישו את הצורך בהמשך מאמצים לשיפור הטיפול וההתערבות במניעת סוכרת.
מקור:


הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה

תגובות אחרונות