במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Oral Oncology, החוקרים שאפו להעריך (1) את השכיחות של לימפאדמה חיצונית באזור הראש והצוואר (Head and Neck Lymphedema), (2) את השינויים בהיקף הלימפאדמה לאורך תקופה של תשעה חודשים לאחר הטיפול ו-(3) את הגורמים הקשורים להתפתחותה בקרב חולי סרטן תאי קשקש של הלוע (Oropharyngeal Squamous Cell Carcinoma) שטופלו ברדיותרפיה.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 50 חולים (גיל ממוצע 64 שנים, כשני שלישים מהם גברים), שעברו הערכת לימפאדמה בשלוש נקודות זמן - לפני תחילת הטיפול, שלושה חודשים לאחריו ותשעה חודשים לאחריו.
הערכת לימפאדמה בראש ובצוואר בוצעה באמצעות lymph scanner בשבע נקודות פנים ובמדידות היקפיות בשלוש רמות בצוואר. ניתוח שינויים לאורך הזמן בוצע באמצעות מבחן t למדגמים תלויים, ואילו ניתוח רגרסיה לוגיסטית שימש לזיהוי גורמים הקשורים ללימפאדמה בראש ובצוואר, לרבות גיל, מין, BMI, רמת פעילות גופנית, קבלת כימותרפיה ומינון הקרינה.
מתוצאות המחקר עולה כי שלושה חודשים לאחר הטיפול, 80% מהמטופלים סבלו מלימפאדמה בראש ובצוואר, ושיעור זה ירד ל-69% בתום תשעה חודשים.
הנקודה שבה נצפתה השכיחות הגבוהה ביותר של לימפאדמה בראש ובצוואר היתה תת-סנטרית (submental), ובה גם חלה הירידה הבולטת ביותר לאורך הזמן. השינויים במדידות ההיקפיות בצוואר היו קטנים. נמצא כי רמת פעילות גופנית נמוכה היתה כרוכה בעלייה מובהקת בסיכון לפתח לימפאדמה בראש ובצוואר (p=0.011).
החוקרים סיכמו כי לימפאדמה בראש ובצוואר היא תופעת לוואי שכיחה לאחר טיפול בקרינה או בכימותרפיה משולבת קרינה. השינוי המשמעותי ביותר נצפה בנקודה התת-סנטרית, בעוד ששינויים במדדי ההיקף בצוואר היו מינימליים. מאחר שפעילות גופנית נמוכה נמצאה כגורם סיכון להתפתחות לימפאדמה, ייתכן שיש מקום לעודד פעילות גופנית במטופלים אלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות